המנדט הבריטי

המנדט הבריטי על ארץ ישראל החל לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהמינהל האזרחי הבריטי החליף את השלטון הצבאי ב־1920, ואושר רשמית בידי חבר הלאומים ב־1922. בריטניה הייתה אחראית על ניהול הארץ ועם זה הכירה במטרת הבית הלאומי היהודי דרך הצהרת בלפור, שנוסחה נכתב במנדט. בתקופה זו גברה העלייה היהודית, העברית הפכה לשפה יומיומית חיה, ערים כגון תל אביב ויישובים חקלאיים כגון הקיבוצים גדלו, ונבנו מוסדות המדינה העתידית: ההסתדרות וההגנה (1920), האוניברסיטה העברית (1925) והסוכנות היהודית (1929). עם זאת, תקופת המנדט התאפיינה גם באלימות ערבית־יהודית, ממאורעות 1920–1921 וטבח חברון ב־1929 ועד המרד הערבי של 1936–1939, בהגבלות בריטיות על העלייה היהודית שהגיעו לשיאן בספר הלבן של 1939, ובמתחים גוברים על עתיד הארץ.