הגדודים העבריים

הגדוד העברי הוא השם שניתן לגדודים ה־38, ה־39 וה־40 של הרובאים המלכותיים (Royal Fusiliers), יחידות מתנדבים יהודיות בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הרעיון בא מזאב ז׳בוטינסקי ומיוסף טרומפלדור, שב־1915 הקימו באלכסנדריה את גדוד נהגי הפרדות, ששירת בגליפולי תחת פיקודו של סגן אלוף ג׳ון הנרי פטרסון. אחרי שנתיים של מאבק מצד ז׳בוטינסקי הודיעה ממשלת בריטניה באוגוסט 1917 על הקמת גדוד יהודי. הגדוד ה־38, בפיקודו של פטרסון, גויס בלונדון; הגדוד ה־39 גויס באמריקה ובקנדה, ובשורותיו דוד בן־גוריון ויצחק בן־צבי; הגדוד ה־40 הורכב מיהודי הארץ עצמה. כ־5,000 איש שירתו תחת סמל מנורה ועליו המילה ״קדימה״.

הגדודים לחמו בבקעת הירדן במתקפה האחרונה של אלנבי ב־1918. לראשונה מאז מרד בר כוכבא נלחמו יחידות יהודיות על ארץ ישראל, ורבים מותיקיהן הקימו אחר כך את ההגנה.