קרב בית חורון

בסתיו 66, לאחר שפרץ המרד בירושלים, צעד קסטיוס גלוס, מושל סוריה הרומי, על יהודה עם הלגיון השנים עשר, יחידות מלגיונות אחרים וכוחות בנות ברית, כ־30,000 איש. הוא שרף את לוד, חנה בהר הצופים, פרץ לחלק הצפוני של העיר ותקף את חומות בית המקדש, ואז נסוג לפתע. כשירד צבאו במעלה בית חורון הצר, תקפוהו לוחמים יהודים מן המרומים מכל עבר. יוספוס (מלחמת היהודים 2.499–555) אומר שנפלו 5,300 חיילי רגלים ו־480 פרשים, וכי קסטיוס נמלט בלילה והשאיר מכונות מצור ומטען. סווטוניוס מוסיף שהלגיון איבד את נשרו. זה קרה בחודש מרחשוון, בנובמבר 66.

זו הייתה אחת התבוסות הקשות ביותר שצבא רומאי סבל מידי מרד של פרובינציה. הניצחון שכנע רבים שאפשר להביס את רומא: הוקמה ממשלה בירושלים ומפקדים, ובהם יוספוס, נשלחו לפרובינציות, ונרון מסר לאספסיאנוס את המלחמה. במעבר הזה עצמו רדף יהושע אחרי מלכי האמורי, ובו ניצח יהודה המקבי את סרון.