ברוריה

ברוריה, בתו של רבי חנינא בן תרדיון, אחד מעשרת הרוגי מלכות, ואשתו של רבי מאיר, חיה במאה ה־2 והיא האישה היחידה בתלמוד שפסיקותיה בהלכה מצוטטות ומתקבלות. התוספתא (כלים) מתעדת פסיקה שלה בעניין טהרה שעליה אמר רבי יהודה: ״ברוריה אמרה יפה״, והתלמוד (פסחים 62ב) אומר שלמדה שלוש מאות הלכות מפי שלוש מאות רבותיה ביום אחד. שנינותה נודעה: כשבריונים הציקו לרבי מאיר והוא התפלל שימותו, קראה לו את תהלים 104:35, ״יתמו חטאים מן הארץ״, ״חטאים״ ולא חוטאים, ואמרה לו להתפלל שישובו בתשובה; הוא עשה כך, והם שבו בתשובה (ברכות 10א).

מדרש מאוחר על משלי 31 מספר שכאשר מתו שני בניהם בשבת, חיכתה עד תום השבת ואז שאלה את רבי מאיר אם יש להחזיר פיקדון לבעליו כשהוא מבקשו. אחרי מות אביה על קידוש השם בימי הדריאנוס, הציל רבי מאיר את אחותה משבי הרומאים (עבודה זרה 18א). ברוריה נעשתה לדגם של האישה היהודייה הלמדנית.