רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא, בנו של רבן שמעון בן גמליאל השני, הנהיג את יהודי ארץ ישראל כנשיא בסוף שנות ה־100 ובתחילת שנות ה־200, וזכה לכבוד עד כדי כך שהוא נקרא פשוט «רבי» ו«רבנו הקדוש». המסורת אומרת שנולד ביום שבו מת רבי עקיבא (קידושין 72ב). עשיר ובעל יחסים טובים עם רומא, הנזכר בסיפורי ידידותו עם קיסר «אנטונינוס» (עבודה זרה 10א–ב), העביר את בית דינו מבית שערים לציפורי, שם בילה את 17 שנותיו האחרונות.

מפעל חייו הגדול היה המשנה, שהושלמה בסביבות שנת 200: הוא אסף וערך את תורתם של דורות של תנאים לשישה סדרים ו־63 מסכתות, מזרעים (חקלאות וברכות) ועד טהרות, ופתח בשאלה מתי קוראים קריאת שמע של ערבית (משנה, ברכות 1). היא הפכה לטקסט הליבה של התורה שבעל פה ולבסיס של שני התלמודים. הוא נקבר במערות הקברות של בית שערים, כיום אתר מורשת עולמית של אונסק״ו, והמשנה אומרת ש«משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא» (סוטה 9:15).