גמאל עבד אלנאצר (מצרים)

גמאל עבד אל־נאצר היה אחד מן הקצינים החופשיים שהדיחו את המלך פארוק ב־1952. ב־1954 דחק הצידה את הגנרל מוחמד נגיב, וב־1956 נעשה נשיא מצרים. כקצין צעיר נלכד עם הכוחות המצריים בכיס פלוג׳ה ב־1948. תחתיו שלחה מצרים מעזה פדאיון לפשיטות בישראל והשאירה את מיצרי טיראן סגורים בפני אוניות ישראליות; בינואר 1955 נתלו בקהיר שני יהודים מצרים שנתפסו במעשה החבלה הישראלי הכושל הידוע כעסק הביש. ביולי 1956 הלאים את תעלת סואץ, מה שהוביל למלחמת סיני, ואחריה גורשו ממצרים כ־25,000 יהודים.

גיבור הפאן־ערביות הוביל את העולם הערבי למשבר מאי 1967: הוא גירש את כוח האו״ם מסיני, ריכז שם את צבאו וסגר שוב את המיצרים. ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים שבר אותו. הוא הציע להתפטר אך נשאר, ניהל את מלחמת ההתשה לאורך תעלת סואץ, והצטרף ל״שלושת הלאווים״ של ועידת חרטום: לא לשלום, לא להכרה ולא למשא ומתן עם ישראל. הוא מת מהתקף לב ב־28 בספטמבר 1970.