טיטוס פלאביוס (רומא)

טיטוס, בנו של אספסיאנוס, לחם תחת פיקודו של אביו במערכה ביהודה מ־67, וקיבל את הפיקוד כשאספסיאנוס יצא לתבוע את כס הקיסרות בשנת 69. באביב שנת 70, בסביבות חג הפסח, צר על ירושלים עם ארבעה לגיונות, הקיף את העיר בחומת מצור כדי להרעיבה, ופרץ את שלוש חומותיה זו אחר זו. בית המקדש עלה באש בחודש אב. יוספוס, שצפה מן המחנה הרומי, טוען שטיטוס רצה לחוס עליו (מלחמת היהודים 6.236–266), ואילו הכותב הנוצרי המאוחר סולפיקיוס סוורוס, אולי על פי טקיטוס, אומר שציווה להחריבו.

בשנת 71 חגגו הוא ואספסיאנוס נצחון ברומא, והציגו במצעד את המנורה, שולחן לחם הפנים ושבויים ובהם שמעון בר גיורא, סצנה החקוקה על שער טיטוס. הוא שלט כקיסר בשנים 79 עד 81. התלמוד (גיטין 56ב) מכנה אותו «טיטוס הרשע», ומספר שחתך בחרבו את הפרוכת של קודש הקודשים ומת לאחר שיתוש ניקר במוחו שבע שנים. החורבן מתאבלים עליו מדי שנה בתשעה באב.