ההגנה

ההגנה נוסדה לאחר ההתקפות על תל חי ועל ירושלים כמיליציית ההגנה הכללית של היישוב, המאורגנת תחת תנועת העבודה והסוכנות היהודית ולא תחת יישוב אחד. ברוב תולדותיה היא פועלת לפי דוקטרינת ההבלגה: הגנה על קהילות ושיירות בלי ליזום פעולות תגמול, מה שמבקריה רואים בו פסיביות ומנהיגיה רואים בו הכרח מדיני תחת השלטון הבריטי. היא מתפתחת בשלבים מרשת רופפת של שמירות מקומיות לצבא ממשי: פלגות השדה של שנות ה־1930, שיתוף פעולה עם הבריטים במהלך המרד הערבי בהנהגת אורד וינגייט, הבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, ייצור נשק בלתי חוקי וארגון העלייה החשאית. ב־31 במאי 1948 היא הופכת בחוק לצבא ההגנה לישראל, ומבנה הפיקוד, הדוקטרינה והקצינים הבכירים שלה נעשים אלה של צבא המדינה החדשה.