העלייה הראשונה

העלייה הראשונה, מ־1882 עד 1903, הביאה כ־25,000 עד 35,000 יהודים לארץ ישראל העות׳מאנית, רובם נמלטים מפוגרומים באימפריה הרוסית וברומניה. ביניהם היו סטודנטים של ביל״ו, ששמם בא מישעיהו 2:5, ״בית יעקב לכו ונלכה״. יהודים מתימן הגיעו אף הם מ־1881 והתיישבו בירושלים. העולים ייסדו כפרים חקלאיים: ראשון לציון ב־31 ביולי 1882, זכרון יעקב וראש פינה באותה שנה, והם החיו את פתח תקווה.

חוסר ניסיון, קדחת וחובות כמעט החריבו אותם עד שהברון אדמונד דה רוטשילד התערב במימון ובמומחים חקלאיים. בראשון לציון היו ראשונות רבות: גן הילדים ובית הספר הראשונים בעברית, יקבי היין מ־1890, והביצועים הציבוריים הראשונים של השיר ״התקווה״. דגלה שימש מודל לדגל הציוני. המושבות האלה הניחו את יסודות הקהילה היהודית המודרנית בארץ, היישוב החדש.