דב בר בורוכוב

דב בר בורוכוב נולד ב־1881 בזולוטונושה וגדל בפולטבה, באוקראינה של ימינו. הוא היה לתיאורטיקן המוביל של פועלי ציון, מפלגת הפועלים הציונית המרקסיסטית. במסות כגון ״פלטפורמתנו״ (1906) טען שהגלות דחקה את היהודים מהחקלאות והתעשייה אל המסחר והמקצועות החופשיים, ״פירמידה הפוכה״. בלי טריטוריה משלהם לא יוכלו פועלים יהודים לנהל מאבק מעמדות רגיל. מהלכה הטבעי של ההיסטוריה, כתב, ישא את ההגירה היהודית לארץ ישראל.

בורוכוב היה גם חלוץ בבלשנות היידיש, ופרסם את ״משימות הפילולוגיה היידית״ ב־1913. את שנות המלחמה בילה בארצות הברית, חזר לרוסיה אחרי מהפכת 1917, ומת מדלקת ריאות בקייב בדצמבר 1917, בגיל 36. רעיונותיו עיצבו את הציונות הסוציאליסטית, את ההסתדרות ואת תנועות הקיבוץ השמאליות. ב־1963 נקברו עצמותיו מחדש בבית הקברות של כנרת.