הפוגרומים באימפריה הרוסית

ב־13 במארס 1881 רצחו מהפכנים את הצאר אלכסנדר השני. אחד הקושרים, הסיה הלפמן, הייתה יהודייה, והשמועה פשטה ש״היהודים״ הרגו את הצאר. באפריל פרץ פוגרום באליזבטגרד, ובחודשים שלאחר מכן התפשטה האלימות לקייב, לאודסה ולמאות עיירות וכפרים בדרום אוקראינה. אספסוף בזז ושרף בתים וחנויות של יהודים, אנס והרג, בעוד המשטרה והצבא התעכבו לעיתים קרובות להתערב. גלי התקפות נמשכו עד 1884.

במקום להגן על הקורבנות האשימה הממשלה את ״ניצול״ היהודים, וב־1882 העבירה את חוקי מאי, שאסרו על יהודים להתיישב בכפרים. הפוגרומים, שנקראו בעברית ״סופות בנגב״, הניעו הגירה המונית של כשני מיליון יהודים, בעיקר לארצות הברית, עד 1914. הם הולידו גם את אוטואמנציפציה של ליאון פינסקר (1882), את אגודות חובבי ציון, את קבוצת ביל״ו ואת העלייה הראשונה.