חתימת המשנה

המשנה היא האוסף הכתוב הגדול הראשון של התורה שבעל פה, שנערך בידי רבי יהודה הנשיא בסביבות תחילת המאה ה־3. היא מארגנת את ההלכה היהודית בששה סדרים העוסקים בחקלאות, מועדים, נישואין, דיני ממונות, עבודת המקדש וטהרה. האנציקלופדיה היהודית מתארת את יהודה הנשיא כעורך המשנה, ואת המשנה כמסורת שהתפתחה עד תחילת המאה ה־3.

לאחר חורבן בית המקדש השני ואסון בר כוכבא היה חשש שמסורות יהודיות רבות יישכחו, ולכן אורגנה התורה שבעל פה במבנה הלכתי ברור. מנקודת מבט יהודית, המשנה הפכה ליסוד היהדות הרבנית ושימרה את תורתם של חכמים קדומים, התנאים.

חשיבותה נובעת מהיותה יסוד היהדות הרבנית לאחר חורבן בית המקדש השני. הגמרא המאוחרת יותר נבנתה סביב הסבר המשנה והדיון בה, וכך נוצרו שני התלמודים.