פרשת מורטארה

בלילה של 23 ביוני 1858 באה משטרת מדינת האפיפיור לבית סלומונה ומריאנה מורטארה בבולוניה ולקחה את בנם בן השש אדגרדו. משרתת נוצרייה, אנה מוריזי, אמרה שהטבילה אותו בסתר כשחלה קשה בהיותו תינוק, וחוק מדינת האפיפיור לא התיר לגדל ילד מוטבל בידי יהודים. בצו האינקוויזיטור של בולוניה, האב פייר גאטאנו פלטי, נלקח הילד לרומא, שם נטל אותו האפיפיור פיוס התשיעי להגנתו האישית. האפיפיור דחה כל פנייה: מהמשפחה, ממשה מונטיפיורי, שנסע לרומא ב־1859, ומממשלות ובהן צרפת של נפוליאון השלישי.

אדגרדו גודל כקתולי, נעשה כומר ומת בבלגיה ב־1940. המקרה זעזע את אירופה ואמריקה והחליש את התמיכה בשלטון האפיפיור על ארצותיו; בולוניה יצאה משלטון האפיפיור ב־1859–1860. הוא הוביל גם לכך שיהודים התארגנו להגן זה על זה: ״כל ישראל חברים״ (Alliance Israélite Universelle) נוסדה בפריז ב־1860, ומועצת הנציגים של ישראלים אמריקנים ב־1859.