נשיא חיים ויצמן

ב־16 בפברואר 1949 בחרה האסיפה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה, בחיים ויצמן לנשיא הראשון של ישראל ברוב של 83 קולות מול 15 קולות להיסטוריון יוסף קלוזנר, וביום המחרת הושבע במשכן הסוכנות היהודית בירושלים. מנהיג ציוני ותיק וכימאי, שהדיפלומטיה שלו הניבה את הצהרת בלפור, ומצא שחוק המעבר של 1949 הופך את התפקיד כמעט כולו לטקסי: הכוח האמיתי היה בידי ראש הממשלה דוד בן־גוריון והממשלה, וויצמן הצטער בגלוי על כמה מעט נתון בידיו. הכנסת השנייה בחרה בו מחדש בנובמבר 1951.

חולה במשך חלק גדול מכהונתו, עבד בעיקר מביתו ברחובות, לצד המכון הנושא היום את שמו, ופרסם ב־1949 את זיכרונותיו, “ניסוי וטעייה”. הוא מת ברחובות ב־9 בנובמבר 1952 ונקבר בגינת ביתו. נשיאותו קבעה את דפוס התפקיד: ראש מדינה העומד מעל למחלוקות המפלגות, סמל להיסטוריה של האומה ולא לממשלתה.