העלייה השנייה

בין 1904 ל־1914 הגיעו לארץ ישראל העות׳מאנית כ־35,000 עד 40,000 יהודים, רובם מהאימפריה הרוסית. רבים היו סוציאליסטים צעירים שהפוגרום בקישינב והמהפכה הכושלת של 1905 זעזעו אותם. רבים עזבו אחר כך, אך מי שנשארו כללו את דוד בן־גוריון, יצחק בן־צבי, ברל כצנלסון, יוסף טרומפלדור וא״ד גורדון. הם התעקשו על ״עבודה עברית״, יהודים העובדים את האדמה בעצמם. הם ייסדו את מפלגות הפועל הצעיר ופועלי ציון ודיברו עברית בחיי היומיום.

ב־1910 ייסדה קבוצה קטנה את דגניה בחוף הדרומי של הכנרת, הקבוצה הראשונה ו״אם הקבוצות״. אותן שנים ראו את הגימנסיה העברית הרצליה (1905), את ייסוד תל אביב (1909) ואת ארגון השומרים השומר (1909). מנהיגי הדור הזה המשיכו וייסדו את ההסתדרות, את ההגנה ואת המוסדות המרכזיים של מדינת ישראל.