עלייה ב׳

עלייה ב׳ הייתה העלייה החשאית שאורגנה בניגוד למכסות הבריטיות. האונייה הראשונה, ולוס, הפליגה ב־1934 מטעם תנועת החלוץ, והרביזיוניסטים הפעילו הפלגות משלהם, ״אף על פי כן״. בסוף שנות ה־30 הקימה ההגנה את המוסד לעלייה ב׳ בראשות שאול אביגור, שרכש באירופה כלי שיט ישנים ודחוסים והוריד את הנוסעים בחופים בלילה. הפעולה הייתה רצופה טרגדיות: הפטריה טבעה בנמל חיפה ב־1940 לאחר שמטען שהניחה ההגנה, שנועד רק להשבית אותה, גבה כ־260 קורבנות, והסטרומה טבעה בים השחור ב־1942 ועל סיפונה כמעט 800 איש ושורד אחד בלבד.

אחרי השואה הפכה התנועה למבצע המוני, עם עשרות אוניות שהביאו כ־70,000 ניצולים בין 1945 ל־1948. רובן נעצרו, ומ־1946 החזיקו הבריטים יותר מ־50,000 במחנות בקפריסין. אקסודוס 1947, ש־4,515 נוסעיה הוחזרו לגרמניה, הפכה לסמל עולמי. בסך הכול עברו דרך עלייה ב׳ יותר מ־100,000 איש לפני העצמאות.