המרד הערבי

מאפריל 1936 עד 1939 קמו ערביי שטח המנדט נגד השלטון הבריטי והעלייה היהודית. המרד החל במהומות ביפו ובשביתה כללית בת שישה חודשים שהכריזה עליה הוועד הערבי העליון בראשות מופתי ירושלים, חאג׳ אמין אל־חוסייני. לאחר שוועדת פיל הציעה חלוקה ב־1937 ונציב מחוז הגליל, לואיס אנדרוז, נרצח, הפך המרד למרידה מזוינת: להקות תקפו יישובים יהודיים, אוטובוסים, מסילות ברזל וכוחות בריטיים, והרגו גם ערבים רבים שהיו יריבים. בריטניה דיכאה אותו עד 1939 בעשרות אלפי חיילים; יותר מ־300 יהודים נהרגו.

עבור היישוב היה המרד בית ספר צבאי. ההגנה אימצה הגנה אקטיבית, אלפים שירתו במשטרת היישובים העבריים שאישרו הבריטים, והפלגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט הכשירו מפקדים עתידיים כמו יגאל אלון ומשה דיין. סגירת נמל יפו הובילה לבניית נמל תל אביב, ו־57 יישובי חומה ומגדל קמו. מבחינה מדינית, אולם, השיבה בריטניה בספר הלבן של 1939, שהגביל בחריפות את העלייה היהודית.