חוקי נירנברג

ב־15 בספטמבר 1935 העביר הרייכסטאג, שזומן לנירנברג בזמן כינוס המפלגה הנאצית השנתי, פה אחד שני חוקים שנודעו כחוקי נירנברג. חוק האזרחות של הרייך קבע שרק בני ״דם גרמני או קרוב לו״ הם אזרחים, והפך את יהודי גרמניה לנתינים חסרי זכויות מדיניות. החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני אסר נישואים ויחסי מין בין יהודים לשאר הגרמנים, ואסר על יהודים להעסיק במשק ביתם נשים גרמניות מתחת לגיל 45. צו מ־14 בנובמבר 1935 הגדיר יהודי לפי מוצא: כל מי שיש לו שלושה או ארבעה סבים וסבתות יהודים, ולמי שנחשבו ״בני תערובת״ נקבעו הגדרות פחותות. עד מהרה הוחלו החוקים גם על צוענים ועל שחורים.

חוקי נירנברג נתנו צורה משפטית לאנטישמיות הגזעית הנאצית. הם שללו מקרוב לחצי מיליון יהודי גרמניה את השוויון שהשיגו במאה ה־19, קבעו את ההגדרות ששימשו אחר כך לגירוש ולרצח ברחבי אירופה הכבושה, והיו צעד מכריע בדרך אל השואה.