חיים ויצמן

חיים ויצמן נולד ב־1874 במוטל, ליד פינסק, והיה לכימאי באוניברסיטת מנצ׳סטר. במלחמת העולם הראשונה קירב אותו תהליך התסיסה שלו לייצור אצטון, הדרוש לחומרי נפץ בריטיים, אל ההנהגה הבריטית, ובכללה ארתור בלפור, שפגש לראשונה ב־1906. הדיפלומטיה שלו הייתה מרכזית להצהרת בלפור מ־2 בנובמבר 1917, שבה תמכה בריטניה ב״בית לאומי לעם היהודי״ בארץ ישראל. בקונגרס הציוני של 1907 קרא ל״ציונות סינתטית״, המשלבת דיפלומטיה עם התיישבות מעשית.

הוא עמד בראש ההסתדרות הציונית העולמית בשנים 1920 עד 1931 ושוב מ־1935 עד 1946. ב־1918 הניח את אבן הפינה לאוניברסיטה העברית וב־1934 ייסד ברחובות את מכון דניאל זיף למחקר, ששמו שונה ב־1949 למכון ויצמן למדע. ב־1948 סייע לשכנע את הנשיא טרומן להכיר בישראל. ב־1949 נבחר לנשיאה הראשון של ישראל וכיהן עד מותו ב־1952.