השואה

השואה הייתה רצח שיטתי ומאורגן בידי המדינה של כשישה מיליון יהודי אירופה בידי גרמניה הנאצית ועוזריה, כשני שלישים מאוכלוסיית היהודים באירופה, ובהם כ־1.5 מיליון ילדים. היא התפתחה בשלבים ולא כהחלטה אחת: הדרה משפטית והפקעת רכוש בגרמניה משנת 1933, הגירה כפויה ואלימות ליל הבדולח ב־1938, הקמת גטאות ברחבי פולין הכבושה משנת 1939, ירי המוני בידי האיינזצגרופן מאחורי החזית המזרחית מיוני 1941, ולבסוף רצח תעשייתי במחנות ההשמדה של מבצע ריינהרד ושל אושוויץ־בירקנאו משנת 1942. קהילות שלמות שהתקיימו שמונה מאות שנה בפולין, בליטא, בהונגריה ובארצות אוקראינה הושמדו יחד עם ישיבותיהן, ספריותיהן, לשונותיהן ומסורות התפילה שלהן, ומזרח אירופה חדלה להיות המרכז הדמוגרפי והרוחני של העולם היהודי. תוצאותיה עיצבו מחדש כל מה שבא אחריה: השורדים במחנות העקורים, קריסת ההתנגדות הנותרת לממלכתיות יהודית, חוק השבות, והמרכזיות הקבועה של השואה בזיכרון היהודי ובזהות הישראלית.