הקרבות על לטרון

לטרון, שבה הדרך מתל אביב מטפסת אל ההרים לכיוון ירושלים, הוחזקה בידי הלגיון הערבי הירדני, שניצל את תחנת המשטרה המבוצרת של הבריטים כדי לנתק את העיר הנצורה. בלילה שבין 24 ל־25 במאי 1948, במבצע בן־נון א׳, תקפו בחופזה חטיבה 7 החדשה בפיקודו של שלמה שמיר וגדוד מחטיבת אלכסנדרוני, כמעט בלי סיור מקדים ועם ארטילריה חלשה. רבים מהחיילים היו ניצולי שואה שנחתו רק ימים אחדים קודם לכן והוכשרו בקושי. עם אור היום נתפסו בשטח פתוח תחת אש כבדה והודפו בהפסדים כבדים; אריאל שרון, אז מפקד מחלקה, נפצע קשה.

התקפות נוספות בלטרון במאי, ביוני וביולי נכשלו גם הן, והאזור נשאר בידי הירדנים עד 1967. תחת זאת פרצו הישראלים לירושלים בדרך מאולתרת, ״דרך בורמה״, דרומית ללטרון. הקרב נעשה סמל להקרבה במלחמת העצמאות, ומצודת המשטרה היא כיום אנדרטת חיל השריון, יד לשריון.