עבד אלחמיד השני (עות׳מאני)

עבד אלחמיד השני נעשה סולטאן עות׳מאני באוגוסט 1876 ושלט מאיסטנבול עד שהודח באפריל 1909. תקופתו כללה את העלייה הראשונה ואת תחילת השנייה. ב־1882 הודיעה ממשלתו שמהגרים יהודים רשאים להתיישב בכל מקום באימפריה מלבד ארץ ישראל, ומסוף שנות ה־1880 ניתנו למבקרים יהודים אישורי שהייה לכמה חודשים בלבד. רכישת קרקע ובנייה בידי יהודים דרשו היתרים שסורבו לעתים קרובות. ב־1896 נמסרה להרצל תשובת הסולטאן לפנייתו הראשונה: לא ימכור אפילו רגל אדמה, כי היא שייכת לעמו. בקבלת פנים במאי 1901 הציע הרצל לעזור בהסדרת החוב העות׳מאני תמורת אמנה להתיישבות יהודית; הסולטאן הסכים רק להתיישבות מפוזרת במקומות אחרים באימפריה.

את ההגבלות עקפו בהרחבה באמצעות קונסולים זרים ופקידים מקומיים, והאוכלוסייה היהודית ומושבותיה המשיכו לגדול. המהפכה של התורכים הצעירים ב־1908 צמצמה את כוחו, והוא מת ב־1918.