ייסוד פתח תקווה

פתח תקווה נוסדה ב־1878 בידי יהודים דתיים מהיישוב הישן בירושלים, ובהם יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר ודוד מאיר גוטמן, שרצו לצאת מחיים התלויים בצדקה ולחיות מחקלאות. הם ניסו תחילה לקנות קרקע ליד יריחו, המזוהה עם עמק עכור, ושמרו על שם הבטחת הושע, ״ואת עמק עכור לפתח תקוה״ (פתח תקווה). במקום זאת קנו אדמה של הכפר מולבס על נהר הירקון, צפון־מזרחית ליפו. הביצות הביאו מלריה, ועד 1881 נסוגו רוב המתיישבים ליהוד הסמוכה.

ב־1883, בהצטרפות עולים חדשים מהעלייה הראשונה ובעזרת חובבי ציון ובהמשך הברון אדמונד דה רוטשילד, שבו וייבשו קרקע ונטעו פרדסים. פתח תקווה נודעה כאם המושבות, הכפר החקלאי היהודי החדש הראשון של השיבה המודרנית, וכיום היא אחת הערים הגדולות בישראל.